דיספוניה היא מחלה כרונית המתבטאת בהפרעת קול לטווח הארוך. במצב זה, תנועת מיתרי הקול מאולצת ומאומצת וכתוצאה מכך ההיגוי קופצני, רועד, צרוד, חזק או גונח.
המחלה גורמת לעוויתות, תקופות בהן לא ניתן להגות כל צליל, או תקופות בהן ההיגוי רגיל.
הגורמים לבעיות ההיגוי
התסמינים מגיעים מיותר ממקור אחד. חלק מהאנשים חווים שינויים במערכת העצבים, המייצרים רעד אורגני של מיתרי הקול. במקרים נדירים, התסמינים נובעים בשל לחץ חיים חמור או כרוני.
גורמים נוספים כוללים:
דלקת בתיבת הקול או דלקת בפנים הגרון – במצב קצר או ארוך טווח.
גושים – הנוכחים על מיתרי הקול.
בלוטת התריס – במצב של תת פעילות בלוטת התריס.
טראומה מכל סוג – כולל ניתוחים במיתרי הקול גורמים לצלקות ומשפיעים על תפקוד ההיגוי. קיים סיכוי לשינוי קבוע בקול ולכן יש לדון בתופעת לוואי זו טרם ביצוע ניתוח גרון.
שיתוק מיתרי הקול – מספר פעולות כירורגיות אחרות, כולל הסרת בלוטת התריס, וניתוח לב או ריאות, עשוי לגרום לנזק לעצבי הגרום ולהוביל לשיתוק זמני או קבוע של מיתרי הקול.
בצקת – המתרחשת בגרון.
מצב פסיכולוגי – בעיות היגוי אינן נדירות במצבי לחץ בעבודה או בבית. הקול עלול ללכת פתאום לאיבוד, בדרך כלל למשך הלילה או לאחר הצטננות. יש לזהות ולהימנע מהלחץ הבסיסי, וריפוי בדיבור יעיל ביותר לגורם זה.
סימני ותסמיני דיספוניה
בתחילה התסמינים עשויים להיות קלים ולהתרחש מדי פעם בלבד. לאחר מכן, הם עלולים להחמיר ולהיות תכופים יותר. הם מחמירים כשאדם עייף או לחוץ, ועשויים להיות מופחתים ביותר או אף להיעלם, למשל במהלך שירה או צחוק.
דיספוניה היא הפרעה המאופיינת בתנועות שאינן רצוניות של שריר אחד או יותר בתיבת הגרון או הקול. הסימנים הראשונים נוכחים בדרך כלל בקרב אנשים בין הגילאים שלושים עד חמישים. נשים מושפעות יותר מהמחלה, ועוויתות הקול משתנות בחומרתן. הן עשויות להפחית למשך שעות או ימים בכל התקף.
אבחון דיספוניה
לא קיימת בדיקה פשוטה לדיספוניה, והאבחנה מבוססת על נוכחות הסימנים והתסמינים הטיפוסיים, בהעדר מצבים אחרים העשויים לייצר בעיות זהות. ההערכה הטובה ביותר כרוכה בעבודת צוות וכוללת:
פתולוג שפה ודיבור – להערכת ההיגוי ואיכות הקול.
רופא אף-אוזן-גרון – הבוחן את מיתרי הקול ותנועתם.
נוירולוג – לאיתור סימנים לבעיות נוירולוגיות.
טיפולים לדיספוניה
נכון להיום, לא קיימת תרופה למצב זה, אך קיימות מספר אפשרויות טיפול לשיפור הקול. הזרקות חוזרות של מנות קטנות של בוטולינום טוקסין (בוטוקס) למיתרי הקול מומלצות. הבוטוקס מחליש את שרירי הגרון והתוצאות הן קול חלק ופחות מאומץ בשל הפחתת תקיפות סגירת מיתרי הקול. בעיות נשימה או קשיים זמניים בבליעה מתרחשים לעיתים זמן קצר לאחר ההזרקה.
ייעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי יעיל במיוחד ללמידת שיטות התמודדות עם ההפרעה. ייעוץ קריירה או ייעוץ מקצועי מומלץ לאנשים החוששים כי ההפרעה תאיים על התקדמותם. השתתפות בקבוצות תמיכה לסיוע עצמי מקדמת אף היא את ההתמודדות עם הבעיה.
ריפוי בדיבור
שירותי פתולוגיה לשפה ודיבור לבדם מועילים ביותר כשהתופעות עדינות. שיטות כגון הרפיה, שליטה בנשימה, שמירת זרימת אוויר קבועה מהריאות במהלך ייצור הקול, ושינויי היגוי מסייעים לשיפור הקול.
למרפא בדיבור יש תפקד מהותי בהערכת וטיפול באנשים עם הפרעות קוליות, כגון בצקת, גושים ושימוש לרעה במיתרי הקול. הטיפול אורך מספר שבועות או חודשים טרם השגת השיפורים ולכן על המטופל להיות בעל מוטיבציה גבוהה.
טיפול שמרני – יש לנקוט בכל הצעדים לזיהוי וחיסול גורמים סיבתיים כגון מתח, עישון ואלכוהול. שתיית שפע נוזלים צלולים מונעת יובש בגרון. יש להפחית בדיבור כמעט לחלוטין למשך מספר ימים, במהלכם יש להימנע מדיבור מיותר, ולתקשר באמצעות כתיבה.