היפראקוזיס – רגישות יתר לרעש

היפראקוזיס היא תופעה שמוגדרת כרגישות יתר לרעשים מסוימים, חוסר סבילות לרעשים או הפרעה בתפיסת עוצמת הצלילים.

מדובר על תופעה שיכולה להופיע במבוגרים ובילדים כאחד ששכיחותה עומדת על 1:50000 ולפיכך היא נחשבת להפרעה נדירה יחסית.

מה הם הגורמים להיפראקוזיס?

המנגנון המדויק העומד מאחורי התופעה אינו ברור עד תום. עם זאת, במקרים רבים התופעה מתפתחת לראשונה לאחר מקרה של זיהום באוזן התיכונה, פגיעת ראש או ניתוח אף אוזן גרון. כמו כן, חשיפה כרונית לרעשים במקום העבודה עלולה להגביר את הסיכוי להתפתחות של היפראקוזיס.

הבעיה נפוצה במיוחד בקרב אנשים הסובלים מבעיות שמיעה אחרות וכן קיים קשר מסוים לתנאים פסיכיאטריים מסוימים ולמיגרנה. הבעיה גם נפוצה בקרב חיילים שנחשפו לרעשי ירי עוצמתיים, לצעירים שנוהגים לבלות במקומות בילוי רועשים במיוחד ועוד.

כמו כן, ישנן מחלות מסוימות שיכולות להוביל להתפתחות של היפראקוזיס כמו למשל מחלת מונייר או מחלת ליים ובמקרים מסוימים ניתן לזהות רגישות מולדת לצלילים או לרעשים מסוימים. במקרים רבים ההיפראוקזיס נלווה לאוטיזם ולהפרעות חושיות שונות, למחלה גנטית שנקראת טאי זקס, להפרעת דחק פוסט טראומטית ועוד.

מה הם התסמינים של היפראקוזיס?

נהוג לחלק את כל המקרים של היפראקוזיס לשלוש קבוצות מרכזיות הנבדלות זו מזו לפי ההסתמנות הקלינית של התופעה להלן:

• היפראקוזיס כללי – רגישות יתר כללית לרעשים סביבתיים שבאה לידי ביטוי בעיקר בחוסר נוחות בשמיעה.
• היפראקוזיס שמיעתי – רגישות יתר לצלילים בתדרים מסוימים בלבד. תופעה זו מופיעה בדרך כלל בקרב אנשים שסובלים מירידה ביכולת השמיעה של צלילים בתדרים מסוימים.
• רגישות צליל רכה – רגישות יתר לרעשים מסוימים או לצלילים מסוימים כמו למשל חריקת גיר על לוח או לעיסה. הרגישות המוגברת תגרום לכך שהצלילים הספציפיים אליהם רגיש האדם יפתחו אצלו תגובה רגשית חזקה גם אם עוצמתם אינה גבוהה במיוחד.

התסמינים השכיחים של היפראקוזיס באופן כללי כוללים בין היתר כאבי אוזניים, הפרעות שונות בשיווי המשקל, בחילות, סחרחורות ובמקרים החמורים ביותר של היפראקוזיס התופעה תוביל גם לעייפות חמורה, אובדן הכרה, בלבול וכאבי ראש חזקים.

בעקבות הרגישות המוגברת ישנם אנשים הלוקים בהיפראקוזיס שמפתחים פונופוביה, חרדה מפני צלילים מסוימים. תופעה זו עלולה להוביל להימנעות משהות בציבור ומאירועים חברתיים.

כיצד מאבחנים היפראקוזיס?

האבחון של היפראקוזיס מורכב מתשאול מקיף של המטופל לגבי התסמינים מהם הוא סובל ומבדיקה קלינית של מערכת השמיעה.

ישנה חשיבות עליונה לשלול גורמים מסוימים שהיו יכולים לגרום להתבטאות הקלינית של היפראקוזיס כמו למשל גידול סרטני או הפרעה נפשית מסוימת וכן להתחקות אחרי תסמינים נוספים שנלווים להפרעה על מנת שניתן יהיה לטפל בהם במקביל כמו למשל פגיעה בשמיעה של תדרים מסוימים.

כיצד מטפלים בהיפראקוזיס?

הטיפול היעיל ביותר להיפראקוזיס הוא טיפול שמיושם גם במקרים של טיניטוס הנקרא TRT. הטיפול מתבסס על הרכבה של מכשיר מחולל צלילים על אוזניו של המטופל שמשמיע צלילים בעוצמה נמוכה במטרה לסייע למטופל להסתגל לצלילים אליהם הוא רגיש.

הטיפול בשיטה זו נמשך מספר שבועות במהלכם משנים את עוצמת הצלילים בהתאם לסבילות של המטופל. שיעורי ההצלחה של הטיפול בשיטה זו עבור הסובלים מהיפראקוזיס עומדים על שמונים ושמונה אחוז. במידה ולהיפראקוזיס נלווים תסמינים נוספים שקשורים לאובדן שמיעה, ייתכן כי יהיה צורך בהתאמה של מכשיר שמיעה.

חולים רבים הסובלים מהיפראקוזיס נוהגים לעשות שימוש באטמי אוזניים. מדובר על טעות נפוצה שגורמת בטווח הרחוק להחמרה של הבעיה. לפיכך, בכל מקרה של היפראקוזיס, ישנה חשיבות עליונה לפנות לקבלת ייעוץ, אבחון וטיפול אצל רופא אף אוזן גרון.