אבצס, או מורסה בעברית הוא מצב רפואי שבא לידי ביטוי בהצטברות של מוגלה באופן ממוקד באזור מסוים בגוף.
המוגלה מורכבת מחיידקים ומתאי דם לבנים מתים והמורסה יכולה להוות הן מטרד אסתטי והן לגרום לכאב רב. המורסה יכולה להיות פנימית או להתפתח על פני העור כשבדרך כלל המורסה שמתפתחת באוזן מתפתחת על פני העור.
מה הם הגורמים לאבצס באוזן?
החיידקים יכולים לחדור לרקמת העור באוזן דרך פצע זעיר או דרך שורש השערה. הנוכחות החיידקית באוזן גורם להתנעה של שרשרת פעולות שמבצעת מערכת החיסון במהלכה נודדים תאי דם לבנים למקום הזיהום על מנת להילחם בו ולמגר אותו.
בעקבות התקיפה של מערכת החיסון את הזיהום נוצרת באזור הזיהום דלקת מקומית שבאה לידי ביטוי בכאב, נפיחות והרס מקומי של הרקמה.
במקרים מסוימים בהם הזיהום התרחש מתחת לפני העור, החלל שנוצר מתמלא בתערובת סמיכה המורכבת מחיידקים, תאי דם לבנים מתים ותאי עור מתים וככל שהדלקת ממושכת יותר, כך האבצס יכול לגדול ולהתפתח ולבלוט מעל פני השטח של העור.
החיידקים הגורמים לרוב האבצסים בעור הם סטפילוקוקוס אאוראוס וסטרפטוקוקוס.
מה הם התסמינים של אבצס באוזן?
האבצס נראה כמו בליטה קשיחה ובעלת מרקם חלק. באזור של האבצס תתפתח רגישות מוגברת למגע, כאב ואדמומיות. במקרים החמורים יתפתח חום גבוה וצמרמורות. כמו כן, במקרים מסוימים האבצס יכול להיפצע ובעקבות כך תצא ממנו מוגלה סמיכה. המורסה יכולה להיות בגודל של סנטימטר אחד עד שלושה סנטימטרים ובמקרים חריגים בלבד תהיה גדולה יותר.
כיצד מאבחנים מורסה באוזן?
אבצס באוזן מאבחן רופא אף אוזן גרון בקלות רבה על ידי בדיקה של האוזן באמצעות אוטוסקופ, מכשיר המצויד בזכוכית מגדלת ופנס המאפשר להביט ישירות אל תוך האוזן.
במקרים מסוימים בהם ישנו צורך לזהות במדויק את סוג החיידק, ייתכן כי תילקח דוגמית מהאבצס לצורך בדיקה שלה במעבדה. אם מדובר על אבצס חוזר ונשנה, ייתכן כי הנבדק יישלח לבדיקות לאבחון של מחלת הסוכרת וזאת משום שהאבצסים שכיחים יותר בקרב חולי סוכרת בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
כיצד מטפלים באבצס באוזן?
במקרים רבים לא יהיה כל צורך להגיש טיפול וזאת כיוון שרוב המורסות מתנקזות מאליהן ללא התערבות רפואית וכן משום שבדרך כלל האבצס לא בא לידי ביטוי בתסמינים חמורים יתר על המידה. במצבים האלו די יהיה בהנחה של רטיות חמות על האבצס במידה וניתן לגשת אליו כשבעיקר מדובר על מצבים שבהם האבצס התפתח על האפרכסת. הלחות והחום מסייעים לזירוז הניקוז של המוגלה ולריפוי.
אם מדובר על זיהום חמור בעור, ייתכן כי יהיה צורך לעשות שימוש באנטיביוטיקה בהתאם לסוג החיידק שגרם לזיהום. לרוב לא מדובר על אנטיביוטיקה מערכתית כי אם על משיחה של משחות אנטיביוטיות.
במקרים חמורים יותר יהיה צורך בניקוז של המוגלה מהאבצס על מנת למנוע התפוצצות של האבצס, שיכולה לגרום לכאבים חמורים ביותר. הניקוז מתבצע תחת הרדמה מקומית בלבד ובמהלכו יוצרים חתך בעור שמקיף את האבצס, מנקזים את המוגלה ומשאירים את החתך פתוח על מנת שבמידה ותצטבר באזור עוד מוגלה, תוכל לצאת מהאבצס בקלות.
במצבים חמורים בהם האבצס מתפתח במסטואיד, ייתכן כי יהיה צורך לבצע ניתוח מסטואידקטמיה שבו מסירים את המסטואיד וזאת כיוון שכאשר מתפתח אבצס במסטואיד, הוא עלול ללחוץ על כלי דם גדולים או על קרום המוח. מקרים כאלו מתרחשים לרוב על רקע של מקרים בהם דלקת האוזן התיכונה הצליחה להתפשט ולפגוע במסטואיד.