מניעה או אובדן של חוש הריח

חוש הריח מונע על ידי תהליכים רבים בגוף. ראשית, מולקולה המשוחררת מחומר בסביבה מעוררת תאי עצב מיוחדים הממוקמים בחלקי האף הסמוכים לפתח חלל האף.

תאי עצב אלה בהמשך שולחים אותות ומסרים למוח, לאזורים מיוחדים האחראיים על זיהוי החומר. כל פגם או שיבוש המתעורר במסלול זה או בתהליכים הכימיים והחשמליים כגון גודש באף, חסימה באף, או נזק בתאי העצב עצמם, יכול להוביל לאובדן של חוש הריח.

פגיעה או אובדן של חוש הריח נקרא תתרנות או אנוסמיה באנגלית, ובלעדיו טעמו של האוכל נפגע ומשתנה. ללא חוש הריח, בלוטות הטעם מזהות מספר מוגבל של טעמים, תופעה אשר משפיעה על איכות החיים, כמו כן, ללא חוש זה האדם חשוף יותר לסכנות מאחר ואינו מסוגל לזהות ריחות מסוכנים המבשרים על דליפת גז, עשן, מזונות פגומים וחומרים מסוכנים רבים אחרים.

עבור רוב האנשים פגיעה בחוש הריח היא מטרד חולף וזמני הנגרם לאחר הצטננות או כחלק מהשפעתה של מחלה אחרת. אצל אחרים, ובקרב קשישים רבים, אובדן חוש הריח עשוי להיות בעיה כרונית וממושכת. לעיתים תתרנות יכולה לרמז על בעיה רפואית חמורה יותר המצריכה בירור רפואי ממוקד.

מהם הגורמים לאובדן חוש הריח?

הסיבות לפגיעה בחוש הריח או לתתרנות, רבות ומגוונות. גודש באף שנובע מהצטננות, אלרגיה, דלקת בסינוסים או כתוצאה משהות בסביבה בעלת איכות אוויר ירודה היא הסיבה השכיחה ביותר הגורמת לאובדן חוש הריח. סיבות אחרות יכולות להיות התפתחות של פוליפים בחלל האף, גידולים קטנים הצומחים באף והסינוסים אשר חוסמים את מעברי האף, פגיעה עצבית לאחר ניתוח או כתוצאה מטראומה באזור הראש, חשיפה לכימיקלים רעילים וחומרי הדברה.

כמו כן שימוש בתרופות מסוימות, מקבוצות האנטיביוטיקה השונות, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי-דלקתיות, תרופות לטיפול במחלות לב יכולות להוביל לאובדן חוש הריח. זיקנה היא גורם נוסף המשפיע על חוש הריח עם השנים. חוש זה נוטה להתערער במהלך השנים. מחלות כמו מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, ליקויי תזונה, פגמים או מומי לידה, והפרעות הורמונליות יכולים לפגוע אף הם בחוש הריח ולהוביל לתתרנות. כיום ידוע כי טיפולי קרינה המתמקדים באזור הראש והצוואר יכולים לגרום לפגיעה בחוש הריח.

דרכי אבחון ותסמינים קליניים

אנשים הסובלים מתתרנות מבחינים בשינוי באיכות חוש הריח. השינוי עשוי להופיע באופן הדרגתי או לחילופין יכו להתרחש בבת אחת. אובדן חוש הריח המיוחס להצטננות קודמת או תגובה אלרגית אשר אינם חולפים לאחר שבוע או שבועיים מצריכים בדיקה רפואית. במהלך הבדיקה רופא אף אוזן גרון בודק את חללי האף באמצעות מכשור מיוחד ומנסה לאתר פוליפים או שינויים אחרים בחללים אלה. סריקת CT נחוצה כאשר הרופא מצריך בדיקה מעמיקה בחללי הסינוסים.

טיפול

אובדן ריח הנובע כתוצאה מגודש באף עקב הצטננות או אלרגיה אינו מצריך טיפול ובדרך כלל הבעיה חולפת מעצמה. שימוש בטווח הקצר בחומרים נוגדי גודש הנמכרים בבתי המרקחת עשוי להקל על הגודש והחסימה במעברי האף, פעולה המקלה על הנשימה. עם זאת, כאשר הגודש מחמיר או במקרים בהם אינו נעלם לאחר מספר ימים, רצוי לפנות לרופא המטפל. ייתכן ומדובר בזיהום, בעיה המצריכה טיפול אנטיביוטי. פוליפים נועדו לעיתים להסרה במהלך ניתוח כדי להשיב את חוש הריח ולהקל על החסימה באף.

אובדן חוש הריח אינו ניתן לטיפול בכל המקרים, בייחוד כזה הנובע מזקנה. אולם ניתן לנקוט במספר צעדים המקלים על ההתמודדות עם הפגיעה בחוש הריח.

אולי יעניין אותך גם:

מדוע חולי קורונה סובלים מפגיעה בחוש הטעם וחוש הריח?