חירשות – אובדן שמיעה

חרשות או בשמה הנוסף, אובדן שמיעה, יכולה להיות הפרעה מולדת או לחילופין תופעה נרכשת, המופיעה במהלך החיים. לעיתים, חרשות עשויה להופיע בשלבים מאוחרים יותר של החיים כתוצאה מפגם גנטי.

חרשות הנרכשת במהלך החיים מתרחשת בעקבות פגיעה במנגנון השמיעה, החל מפגיעה בחלקי האוזן הפנימיים, עצב השמיעה, ועד לאזור במוח האחראי על השמיעה.

חרשות מולדת עשויה להיות בעיה גנטית. למעשה, מעל למחצית ממספר המקרים של אובדן שמיעה מולדת הם תוצר של בעיה גנטית העוברת בתורשה. כמו כן, זיהומים במהלך ההריון יכולים לגרום לחרשות אצל התינוק.

מבנה האוזן וגורמים לחרשות

מערכת השמיעה כוללת את האוזן, העצבים אשר אחראיים על העברת האותות למוח ומרכזי שמיעה במוח.

האוזן מורכבת ממספר חלקים: אוזן חיצונית, תיכונה והאוזן הפנימית. אובדן שמיעה עשוי להתרחש כתוצאה מפגיעה בכל אחד מהחלקים המרכיבים את המערכת. כאשר מערכת העצבים מושפעת, מתרחשת פגיעה בשמיעה החושית. פגיעה בחלקי האוזן האחראיים על העברת הצלילים כאותות חשמליים נקראת אובדן שמיעה במערכת ההולכה.

מחלות ומצבים בריאותיים המשפיעים על תפקוד שבלול האוזן, עצב הגולגולת השמיני, חוט השדרה או המוח גורמים לאובדן שמיעה חושי-עצבי. דוגמאות לכך הם מחלת מנייר, ליקוי שמיעה בעת ההתבגרות, פגיעה כתוצאה מזיהום נגיפי, גידול המפעיל לחץ על עצב השמיעה, שימוש בתרופות כמו אספירין או פגיעה באזורים אחרים המרכיבים את חלקיה הפנימיים של האוזן כמו עור התוף.

גורמים נוספים המובילים לליקוי שמיעה ובמקרים חמורים אף לחרשות הם שעווה המצטברת באוזן וחוסמת את תעלת האוזן או דלקת באוזן התיכונה.

מהם התסמינים הקליניים?

הסימנים הבולטים המאפיינים חרשות מוחלטת הם קושי תקשורתי עם הסביבה, לעומת אובדן שמיעה מתון יותר אשר עשוי להתבלט בליקוי שמיעה הדרגתי.

כל התינוקות והילדים הקטנים צריכים לעבור בדיקת שמיעה שמטרתה לאבחן ליקויי שמיעה או חרשות שכן, התערבות רפואית לאחר אבחון מוקדם יכולה לסייע לילד בהתמודדות עם המצב הרפואי.

סימני חירשות אצל ילדים כוללים חוסר תגובה לקולות בסביבתם הקרובה, תגובה איטית מהרגיל, או התפתחות איטית ובלתי תקינה של הדיבור וקשיי למידה. ילד חירש פעמים רבות מאובחן עם עיכוב בפיתוח המיומנויות המוטוריות והקואורדינציה. ילדים אלה מצביעים על עיכוב בזחילה, איזון ומתחילים ללכת בשלב מאוחר מהצפוי. המכשולים הגדולים ביותר לאבחון המוקדם הם בדרך כלל פנייה מאוחרת של ההורים לרופא מומחה עם הילד.

אבחון של חרשות

מטרת בדיקת השמיעה היא לבחון את איכות השמיעה הכללית. עוצמת הקול נמדדת בדציבלים, כאשר טווח השמיעה התקין הינו בתחום שבין 10 ל-150 דציבלים. אוטוסקופ הינו מכשיר הבוחן את האוזן ומאתר סימנים המצביעים על נוכחות של דלקת אוזניים או חסימה פנימית בתעלות האוזן. בנוסף, הרופא עשוי להשתמש בכלי דמוי מזלג הנקרא קולן ועשוי לאתר ירידה חושית או עצבית בשמיעה.

בדיקת שמיעה אודיאומטרית עשויה לאבחן אובדן שמיעה על ידי שימוש באודיומטר הבודק את רגישות השמיעה בתדרים שונים. בדיקות נוספות המתבצעות על ידי מומחה הן בדיקת סף שמיעה לדיבור, בדיקת OAE והדמיות כמו CT או MRI המאתרות גידולים אפשריים המשפיעים על עצב השמיעה בייחוד במקרים של אובדן שמיעה אסימטרי המתרחש באוזן אחת בלבד.

דרכי טיפול לחרשות

חרשות שמקורה באובדן שמיעה חושי או עצבי בדרך כלל הינה בעיה בלתי הפיכה. השיטה היחידה המשמשת כיום לטיפול הינה שימוש במכשירי שמיעה, מכשיר אשר מגביר את עוצמת הקול.

אובדן שמיעה שמקורו בחסימת התעלה באוזן מצריך ניתוח לשאיבת השעווה או הנוזלים באוזן התיכונה. מטופלים אשר אינם מצליחים לשמוע צלילים באמצעות מכשיר שמיעה נזקקים לשתל שבלול.