ל
קול האנושי ישנם שני מרכיבים בסיסיים מרכזיים: עוצמה וטון. עוצמת הקול מושפעת מהמהירות שבה האוויר המגיע מהריאות עובר דרך מיתרי הקול כך שהעלאה של לחץ האוויר בדרכי הנשימה תאפשר לזרם חזק יותר של אוויר לעבור דרך מיתרי הקול ובעקבות זאת העוצמה של הקול תהיה גבוהה יותר בהתאם.
טון הדיבור מושפע מאורכם של מיתרי הקול וזוהי דרך אגב הסיבה לכך שקולן של נשים וילדים גבוה יותר בהשוואה לקול הדיבור של גברים. . כמו כן במצב תקין הקול נשאר עקבי ויציב ללא שינוי מתחילת המשפט ועד לסוף המשפט כשהדובר מחזיק בשליטה מלאה הן על עוצמת הדיבור והן על טון הדיבור.
מה הם הגורמים להפרעת קול?
הלרינקס או תיבת הקול, ממוקם בין בסיס הלשון לבין הקצה העליון של קנה הנשימה. בתוך תיבת הקול ניתן למצוא את זוג מיתרי הקול. כאשר אנחנו רוצים להפיק קול, אנחנו סוגרים את מיתרי הקול וכך נוצרת התנגדות לזרימת האוויר המגיע מהריאות כשהאוויר המרטיט את מיתרי הקול יוצר את הקול. כאשר אנחנו נושמים, המיתרים נמצאים במצב פתוח ולפיכך לא מפריעים לתנועת האוויר ולא נשמע קול.
ממיתרי הקול הנמצאים במצב של רטט עוברים גלי הקול כלפי מעלה לכיוון חלל בית הדיבור ובית הבליעה, חלל הלוע האפי וכן לאף, לסינוסים ולחלל הפה. כל אחד ואחד מהאזורים הנ"ל תורם את תרומתו לגוון הייחודי של הקול. השרירים הממוקמים בבית הדיבור הם אלו שמרפים או מותחים את מיתרי הקול בהתאם לצורך ולפיכך הם גם אלו המשנים את התדר של הקול.
בעיה בכל אחד משלבי הפקת הקול או בכל אחד מהאזורים התורמים את חלקם לעוצמת, תדר או גוון הקול, יכולה לגרום להפרעת קול. הגורמים השכיחים להתפתחות של הפרעת קול הם דלקת חריפה של מיתרי הקול, דלקת כרונית של מיתרי הקול, צרבת כרונית, שימוש לא נכון במיתרי הקול, נגעים שפירים על מיתרי הקול, שיתוק או היחלשות של מיתרי הקול או שינויים הקשורים לגיל מתקדם, המשפיעים על יכולת השליטה במיתרי הקול.
מה הם התסמינים של הפרעת קול?
התסמינים של הפרעות הקול השונות אינם אחידים. להלן דוגמאות למספר הפרעות ולאופן שבו הן באות לידי ביטוי מבחינה קלינית:
- הפרעות בגוון של הקול – ההפרעה השכיחה ביותר בקבוצה זו היא הצרידות אך לצדה ישנן הפרעות קול נוספות הבאות לידי ביטוי בשינוי לא רצוני של גוון הקול באופן קבוע או זמני.
- הפרעות בטון הדיבור – הפרעות אלו נוצרות כאשר הקול של האדם לא תואם את הגיל שלו או את המין שלו. כך לדוגמה ישנן נשים הנוהגות לדבר בטונים נמוכים מדי ובאותו האופן ישנם גברים הנוהגים לדבר בטון גבוה יתר על המידה.
- הפרעות הקשורות לאיכות הקול – לצד כל אלה ישנן הפרעות הבאות לידי ביטוי באיכות ירודה של הקול. הפרעות אלו קשורות בדרך כלל לצינון או למבנה אנטומי לא תקין כמו למשל במצב של חך שסוע.
כיצד מאבחנים הפרעת קול?
את הפרעות הקול השונות מאבחן רופא אף אוזן גרון כשבמידת הצורך יש לערב קלינאית תקשורת. לאחר קבלת אנמנזה רפואית מלאה וביצוע בדיקת אף אוזן גרון, יש לקבוע אילו בדיקות נוספות צריך לעבור המטופל. בין היתר מדובר בבדיקות הבאות:
- בדיקת מראה ומנורת מצח – לאבחון של ממצאים חריגים במיתרי הקול או באזורים הסמוכים אליהם.
- לרינגוסקופיה גמישה – בדיקה המבוצעת באמצעות סיב אופטי גמיש המוחדר לאזור מיתרי הקול דרך הנחיריים.
- סטרובוסקופיה – בדיקה שבה מצלמים באמצעים דיגיטליים את התנועה של מיתרי הקול בזמן הפקת הקול ושל בית הבליעה, המאפשרת לאבחן את רוב הגורמים להפרעות קול וכן משמשת למעקב אחרי השינויים במצב החולים.
- בדיקה אקוסטית של הקול – בדיקה שבה מקליטים באופן דיגיטאלי את הקול של הנבדק לצורכי הערכה של מאפייני הקול, כלומר לצורך הערכת התדר הבסיסי של הקול, יציבות עוצמת הקול, מרווח התדרים, יציבות תדר הדיבור ועוד.
כיצד מטפלים בהפרעת קול?
רק לאחר שההפרעה אופיינה ואובחנה במלואה ורק לאחר שהתגלה הגורם להפרעה, ניתן יהיה לתכנן את תכנית הטיפולים המתאימה עבור המטפל באופן אישי. במקרים רבים מאוד ניתן יהיה לטפל בהפרעה פשוט על ידי שמירה על היגיינה קולית, המסייעת לשמור על ולשקם את מיתרי הקול. הכוונה היא להפחתה של צריכת הקפאין, הימנעות מעישון, הימנעות מחשיפה לאבק, הימנעות מצעקות או מהגברת הקול באופן כללי, הימנעות משיעול ועוד.
במקרים מסוימים יהיה צורך לפנות לקלינאית תקשורת, על מנת שתסייע לחולה לסגל דפוסים חדשים של שימוש בקול. הדרכה צמודה של קלינאית תקשורת מקצועית מאפשרת למטופלים להשתמש בצורה נכונה יותר במיתרי הקול, בשרירי הנשימה ובאמצעי התהודה על מנת לשפר את האיכות הקולית שלהם ולהפחית את המאמץ ואת הנזק הקיים.
לא אחת הטיפול כולל שימוש בתרופות מסוימות. כך לדוגמה אם מקור ההפרעה בצרבת כרונית, ייתכן כי ייעשה שימוש בתרופות לנטרול החומציות של הקיבה, ואילו אם מדובר בהתפתחות של בצקת על מיתרי הקול ייתכן כי ייעשה שימוש בסטרואידים. במקרים החמורים ביותר לא יהיה מנוס מהתערבות כירורגית או התערבות פולשנית מסוגים שונים.
הכוונה היא בעיקר להסרה כירורגית של נגעים ממיתרי הקול (ציסטות, פוליפים או יבלות בעיקר), הזרקה של קולגן או שומן למיתרי הקול (לטיפול בחולים הסובלים ממרחק רב מדי בין מיתרי הקול), הכנסה של שתל מלאכותי למיתרי הקול (לטיפול בשיתוק של מיתרי הקול) או הזרקה של בוטוקס למיתרי הקול (לטיפול בהפרעה שהתפתחה על רקע בעיות נוירולוגיות שונות שגורמות להתכווצות יתרה של המיתרים).