מחלת מנייר היא מחלה של האוזן הפנימית, הגורמת לבעיות שמיעה ולבעיות בשיווי המשקל. המחלה נקראת על שם הרופא הצרפתי פרוספר מנייר, שהיה הראשון שקישר בין תופעת הוורטיגו לבין בעיות באוזן הפנימית, במאמר שפרסם בשנת 1861.
קיימת שונות רבה מבחינת האופן שבו המחלה באה לידי ביטוי בסובלים ממנה: ישנם חולים שסובלים ממנה באופן קשה וכרוני במשך עשרות שנים, אך ישנם גם חולים שכמעט לא מוטרדים ממנה. המחלה מופיעה בגברים ובנשים בשכיחות זהה ולרוב מתפתחת בין גיל עשרים לגיל חמישים.
מה הם הגורמים למחלת מנייר?
התסמינים של מחלת מנייר מופיעים על רקע הצטברות נוזלים באיבר שיווי המשקל באוזן הפנימית, אך נכון להיום עדיין לא הצליחו החוקרים בתחום לבודד את הגורם להצטברות הנוזלים באזור זה. ישנן השערות רבות המנסות להסביר את התופעה, כשחלק מהתיאוריות מצביעות על כך שהמחלה נגרמת בעקבות וירוס שהצליח לפלוש לאוזן הפנימית, אחרות מבוססות על ההנחה לפיה מחלת מנייר היא מחלה אוטואימונית ועוד.
מה הם התסמינים של מחלת מנייר?
ברוב המוחלט של המקרים המחלה בשלב הראשון באה לידי ביטוי בתסמין אחד בלבד ובהדרגה מצטרפים אליו עוד ועוד תסמינים. על מנת שניתן יהיה לקבוע בוודאות כי הנבדק סובל ממחלת מנייר, אין צורך לאשר כי כל התסמינים הידועים קיימים, אך בהחלט ניתן לכתוב כי האבחנה ודאית יותר כאשר ניתן לזהות מספר תסמינים במקביל בהשוואה להופעה של מספר תסמינים המופיעים בזמנים שונים.
הצורה הקלאסית של המחלה (classic Ménière's) מורכבת מהתסמינים הבאים:
- התקפים של ורטיגו (סחרחורת סיבובית) – ההתקפים של הוורטיגו יכולים להימשך בין מספר דקות למספר שעות. בדרך כלל ההתקפים לא נמשכים יותר מיממה אחת ברציפות, אך בקרב חלק קטן מהחולים ההתקפים ארוכים מאוד. במקרים החמורים ביותר ההתקפים יכולים להימשך מספר ימים ואף מספר שבועות.
- תסמינים הנלווים לוורטיגו – במהלך הוורטיגו, החולה סובל במקביל גם מטנטון וירידה בשמיעה, אך בדרך כלל בעיות אלו נעלמות לאחר שההתקף חולף. כמו כן, במהלך הוורטיגו ישנם חולים רבים שסובלים מהקאות, בחילות והזעת יתר, אבל כל התסמינים האלו נובעים כתוצאה מהוורטיגו ולא נובעים באופן ישיר מהמחלה. בנוסף, הוורטיגו עלול להוביל לניסטגמוס, תנועות קצובות ובלתי נשלטות של העיניים ואפילו לגרום לנפילות, אם הוא מתפרץ במהירות ובאופן אגרסיבי.
- בעיות שמיעה – השמיעה הולכת ונפגעת באופן הדרגתי לאורך שנות המחלה באחת מהאוזניים או בשתיהן במקביל, כשבדרך כלל הפגיעה משמעותית במיוחד בתדרים הנמוכים. כמו כן, חלק מהחולים סובלים מרגישות לרעשים. בין אחוז אחד לשני אחוז מהחולים סובלים בסופו של דבר מאובדן שמיעה מוחלט באוזן אחת או בשתי האוזניים.
- טנטון – הטנטון מתפתח גם ללא קשר להתקפי הוורטיגו.
- מיגרנות – כשליש מהחולים במחלת מנייר סובלים ממיגרנות.
- לחץ באוזניים – תחושה של גודש, מלאות, אטימות או לחץ באחת מהאוזניים או בשתי האוזניים במקביל.
כיצד מאבחנים את מחלת מנייר?
בדרך כלל המחלה לא מאובחנת מיד לאחר ההתקף הראשון וזאת כיוון שישנו מגוון רחב ביותר של מחלות ומצבים רפואיים שיכולים לבוא לידי ביטוי באותו האופן כמו מחלת מנייר מבחינה קלינית. בין היתר מדובר בנוירומה אקוסטית, תסמונת קוגן, עגבת, טרשת נפוצה, פעילות יתר של בלוטת התריס או תת פעילות של בלוטת התריס ועוד.
למעשה, נכון להיום האבחון של המחלה מבוצע על דרך השלילה, כשבין היתר תהליך האבחון כולל בדיקות שמיעה, בדיקות הדמיה דוגמת CT או MRI ונטילת היסטוריה רפואית מלאה. תהליך האבחון יכול להימשך זמן רב שכן אבחון יסודי ומקצועי מצריך ביצוע של בדיקות דם לאבחון חסר של מרכיבי תזונה מסוימים, בדיקת יציבות ממוחשבת, בדיקת כיסא מסתובב, רישום ניד העין, בדיקות דם לבירור בעיות בבלוטת התריס ועוד.
ברוב המקרים כאשר לא נמצא גורם אחר להסתמנות הקלינית, שמורכבת משני התקפים לפחות של ורטיגו שנמשכו עשרים דקות כל אחד, אובדן שמיעה זמני, טנטון ותחושה של מלאות או אטימות באוזן, ניתן לקבוע בוודאות כי הנבדק סובל ממחלת מנייר. כמובן שיש לשלול גם צריכה מופרזת של אלכוהול או שימוש בסמים, נטילה של תרופות מסוימות שיכולות לגרום לבעיות בשיווי המשקל ועוד.
כיצד מטפלים במחלת מנייר?
מאחר והסחרחורות מהוות את התסמין הדומיננטי ביותר, הגורם לסבל ולמצוקה הרבים ביותר, הרי שמטרת העל של הטיפול היא להפחית את תדירות התקפי הסחרחורת ואת עוצמתם. קו הטיפול הראשון כולל הנחיות לשינויים מסוימים באורח החיים בדגש על הפחתת צריכת המלח, הימנעות ממחסור בשעות שינה, הפחתה בצריכת האלכוהול והקפה ועוד.
כמו כן, בחלק ניכר מהמקרים ייעשה ניסיון לטפל במקביל באמצעות תרופות משתנות כשבקרב תשעים אחוז מהמטופלים, טיפול שמרני זה מביא לשיפור משמעותי מאוד באיכות החיים.
אם הטיפול התרופתי והשינויים באורח החיים לא הביאו להקלה, ככל הנראה יהיה צורך לשקול לטפל באמצעים אגרסיביים יותר. בין היתר ניתן לשקול הזרקה של אנטיביוטיקה לאוזן הפנימית על מנת להפחית את רמת הפעילות של מרכז שיווי המשקל או הזרקה של סטרואידים לאוזן הפנימית על מנת להפחית את הבצקתיות המקומית (הזרקת אנטיביוטיקה נחשבת ליעילה יותר, אך טומנת בחובה סיכון גדול יותר לפגיעה בשמיעה). בקרב 90% מהחולים שלא הגיבו לטיפול השמרני, מתרחש שיפור משמעותי באמצעים אלה.
במקרים הקשים ביותר, בהם אף טיפול לא הצליח להביא מזור לסבלם של החולים, ניתן לשקול לבצע ניתוח, המהווה את הטיפול הרדיקלי ביותר. כיום ישנם שני ניתוחים עיקריים בהם ניתן לטפל במקרים הקשים ביותר של מחלת מנייר: ניתוח להסרת איבר שיווי המשקל וניתוח לניתוק עצב שיווי המשקל. ניתוק של עצב שיווי המשקל למעשה פוגע בקשר שבין איבר שיווי המשקל למוח מבלי לפגוע בעצב השמיעה.