האוזניים עשירות בסיבי עצב תחושתיים שבאמצעותם כל מגע של גורם מהסביבה החיצונית עשוי לגרות את קצות העצבים ולעורר גירוי. לעיתים הגירוי ילווה בגירוד באוזניים. רגישות יתר יכולה לגרום לגירוד כרוני במקרים אחרים גירוד באזניים עשוי להעיד על זיהום, דלקת או מחלה רפואית. כדי להקל על אבחון הבעיה שמובילה לגירוי אוזניים צריך להכיר את הגורמים האפשריים לכך.
מהם הגורמים לגירוד?
כאשר האוזן אינה מייצרת מספיק שעוות אוזן או צרומן כפי שהיא מכונה בשפה הרפואית, הרקמה שמכסה את תעלת האוזן תתייבש ותגרום לגרוד. לשעוות האוזן תפקיד משמעותי בהגנה מפני חדירת מים וחומרים אחרים לחלקים הפנימיים יותר. היא מיוצרת על ידי בלוטות מיוחדות ומגינה על העור, מקבצת לכלוך וחיידקים כדי להקטין את הסיכוי לזיהומים באוזן הפנימית. בהעדר השעווה או כאשר חלה פגיעה בייצורה ניתן להבחין בקשקשים זעירים השוקעים על דפנות תעלת האוזן ונעים החוצה אל עבר האפרכסת.
דלקת באוזן התיכונה אשר נגרמת כתוצאה מזיהומים, גורמת בדרך כלל לכאב וגירוד. הדלקת מלווה באדמומיות ונפיחות ועשויה להתפשט לחלקיה הפנימיים יותר של האוזן. אנשים המשתמשים במכשירי שמיעה מתלוננים לעיתים על גירוד באוזניים שמקורו בתגובה אלרגית למכשיר עצמו. תגובה אלרגית זו מלווה בגירוד. מחלת עור הנקראת פסוריאזיס מעוררת פריחה על גבי העור. התגובה על העור יכולה להתפרש לאזורים נרחבים בגוף ובינהם האוזניים. מחלה זו גורמת לגירוד.
מצבים רפואיים שנוטים להחליש את מערכת החיסון כמו איידס או סוכרת, וטיפולי כימותרפיה מגבירים את הסיכון לדלקות אוזניים.
לחות וזיהום אוזניים
שחייה ושהיה ממושכת במים מביאים את הגוף מגבירים את המגע בין הגוף והמים המלוכלכים. כמו כן, זיעת יתר מגבירה את הסיכוי להתפתחות של דלקת אוזניים. הלחות יוצרת סביבה אידיאלית להתפתחות של חיידקים ופטריות. מגע ממושך של מים מקטין את שעוות האוזן, וזו שאחראית על ההגנה במצב אופטימלי, מפסיקה למלא את תפקידה. מכאן שבהעדר השעווה החיידקים וגורמים פולשים אחראים עשויים להשתלט על הסביבה הנוחה, לפגוע בעור ולגרום לגירוד אוזניים.
מהם התסמינים?
גירוד אוזניים הוא תופעה מטרידה בייחוד במקרים בהם הגירוד אינו חולף. דלקת המתפתחת באוזן מתבטאת בנפיחות, אדמומיות, וגירוד.
דרכי טיפול
גירוד אוזניים ממושך עשוי להצריך טיפול. בדרך כלל הסיבה לגירוד תהיה פגיעה שטחית בשכבה העליונה של העור. הגורמים לכך הם ייצור מופחת של שעוות אוזן, חדירת מים לתעלת האוזן, וחדירת חלקיקים מהסביבה. חשוב להמנע משימוש בתכשירים שעשויים לפגוע בשלמות העור ולעורר גירוי מקומי. עגילים ממתכות מסויימות יכולים לגרום לתגובה אלרגית שתתבטא בגירוד. במקרים אלה מומלץ להמנע משימוש במוצרים שגורמים לאלרגיה.
טרם השימוש במשחות באזור האוזן, מומלץ להתייעץ עם רופא, שכן מריחת משחות שאינן מיועדות לכך עשויות להחמיר את הגירוי בעור ולהוביל לסיבוכים. שימוש במוצרים מסוכנים יכול לגרום אף לקרע בעור התוף.
תכשירים נפוצים שנועדו להקל על הגירוד כוללים משחות אנטיביוטיות או שמן לריכוך העור. במקרים של גירוד ללא עדות לטראומה או לפגיעה בחלקי האוזן הפנימיים, ניתן להשתמש במשחה המכילה סטרואידים שמטרתם להקל על הדלקת. טיפות מיוחדות שמיועדות לטיפול באוזניים מכילות חומרים פעילים בריכוז נמוך. טיפות אוזניים אלה מורכבות מאנטיביוטיקה או סטרואידים. תרופות נגד פטריות יכולות להוות פתרון לזיהומים פטרייתיים שמתפתחים בתוך האוזן.
דרך נוספת להקלה מהירה על הגירוד היא התזת מים עם אלכוהול לצורך חיטוי. ניתן להתיז את המים באמצעות מזרק אך חשוב להקפיד על זהירות כדי למנוע חדירה מוגברת של נוזלים לאוזן התיכונה. מטרת הנוזל היא כאמור לסלק את החומרים המצטברים באוזן.