דלקת אוזן תיכונה עם תפליט (OME) מאופיינת בתפליט רירני, נוזלי, סמיך או דביק מאחורי עור התוף באוזן התיכונה, ובתסמינים אשר כרוכים בדרך כלל באובדן שמיעה מלא או חלקי אך לא בכאב או חום. אצל ילדים, הירידה בשמיעה היא קלה בדרך כלל ומזוהה עם נוזל מימי וברור.
צינור השמע מתחבר לחלק הפנימי של האוזן ולחלק האחורי של הגרון. צינור זה עוזר בהוצאת נוזלים בכדי למנוע הצטברות נוזלים באוזן. דלקת אזנים עם תפליט עלולה להתפתח לאחר טיפול בדלקת אוזניים כאשר התפליט יישאר באוזן התיכונה במשך מספר ימים או שבועות. הדלקת עלולה גם להתפתח כאשר חצוצרת השמע חסומה חלקית, והנוזלים מצטברים באוזן התיכונה.
הגורמים לדלקת אוזניים תפליטית
מספר סיבות עלולות לגרום לנפיחות רירית חצוצרת השמע שמובילה להצטברות נוזלים מוגברים: אלרגיות, חומרים מגרים (כמו עשן סיגריות), וזיהומים בדרכי הנשימה. ישנם גם גורמים אשר עלולים להוביל לחסימת חצוצרת השמע כמו שתייה בשכיבה על הגב (כפי שנהוג בקרב תינוקות רכים), שינוי פתאומי בלחץ האוויר (כמו בעת המראה או נסיעה בכביש הררי).
דלקת האוזניים נפוצה יותר בחורף או בתחילת האביב, אולם היא יכולה להתפתח בכל עת במהלך השנה. כמו כן, היא עלולה להשפיע על גילאים שונים, למרות שהיא שכיחה יותר בקרב ילדים מתחת לגיל שנתיים ונדירה בילודים.
ילדים צעירים סובלים מדלקת זו בשכיחות גבוהה יותר מכיוון שהמבנה האנטומי שלהם קצת שונה: הצינור קצר יותר ואופקי, עובדה אשר מקלה על כניסת חיידקים. כמו גם, הצינור הוא בעל פתח זעיר אשר יכול בקלות להיחסם. פעמים רבות, התסמינים לא יהיו ספציפיים, והילדים יתלוננו על שמיעה עמומה או תחושה של מלאות באוזן. ילדים צעירים עשויים להגביר את הווליום בטלוויזיה בגלל אובדן שמיעה.
אבחון וטיפול
הרופא יבדוק את האוזן באמצעות האוטוסקופ ויחפש בועות אויר על פני שטח עור התוף, שינויים בצבע של עור התוף (מעומעם או מבריק),נוזל גלוי מאחורי עור התוף. מעבר לכך, עור התוף לא יזוז כאשר כמות קטנה של אוויר תפוצץ דרכו. ישנן עוד מספר שיטות אבחון מתוחכמות כמו tympanometry, בדיקה אשר יכולה לחדור לתוך חללי האוזן, ולקבוע את כמות הנוזלים הקיימת מאחורי עור התוף.
פעמים רבות, הדלקת והתפליט יעברו מאליהם, עם זאת, תפליט כרוני עלול להגביר את הסיכון לדלקות אוזניים חוזרות. לכן, הטיפול המומלץ הוא אנטיביוטיקה במינון נמוך. אם הנוזל נשאר גם לאחר שישה שבועות, יש לגשת ולהתייעץ עם הרופא בשנית. ההמלצה אז יכולה להיות ניקוז ישיר של התפליט. צורה אחרת של טיפול היא ניקוז באמצעות צינורות, או הסרת פוליפים, מכיוון שפוליפים מוגדלים עלולים לחסום את ניקוז האוזן.
מניעה וסיבוכים אפשריים
קיימות מספר שיטות למניעה או ניסיון למניעה, כמו למשל שטיפת ידיים וצעצועים לעיתים קרובות, הימנעות מעישון וזיהום, הימנעות עד כמה שאפשר מאלרגנים ידועים, השארת התינוק במסגרת בעלת מספר מועט של ילדים, איסור על שתיה בזמן שכיבה, נטילת אנטיביוטיקה רק בעת הצורך. כמו גם חיסונים כנגד דלקת ריאות ושפעת אשר עשויים להוריד את שכיחות הדלקת.
הדלקת אינה גורמת לירידה בשמיעה תמידית, גם אם הנוזל אשר הצטבר הינו בכמות גדולה. עם זאת, דלקות אוזניים תכופות עלולות לגרום לסיבוכים פוטנציאליים, כמו דלקות חריפות, צלקות בעור התוף, נזק לאוזן עד כדי אובדן שמיעה כרוני, עיכוב שפתי ודיבור לא מובן. בכדי לא להגיע לסיבוכים אלה, רצוי לאבחן את הדלקת מוקדם ככל האפשר ולשים לב לעיכוב דיבור או ירידה בשמיעה.