פטרת הגרון היא זיהום בגרון, אשר עלול לגרום לפטרת הפה. פטריות ממשפחת הקנדידה גורמות בדרך כלל לפטרת הגרון והפה. כידוע כיום, קיימים כ- 20 זני קנדידה שונים אשר יכולים לגרום לפטרת הגרון אולם במרבית המקרים מדובר בקנדידה אלביקנס.
גורמים לפטריה בגרון
במצב תקין, שמרי קנדידה נמצאים על פני העור ובחללי הגוף המקיימים פתח עם הסביבה החיצונית. במצב תקין, המערכת החיסונית שומרת על איזון ומגנה על הגוף מפני גורמי זיהום שונים. לעיתים, שינויים אשר חלים במאזן התקין בין פטריית הקנדידה והחיידקים החיוניים לגוף, מקדמים את התפתחות וגדילת השמרים.
גדילתם של השמרים והתפתחותם מובילה לזיהום פטרייתי. בדרך כלל אנשים בריאים אשר הפלורה הטבעית של גופם מתפקדת כראוי אינם נמצאים בסיכון ללקות בפטרת הקנדידה. אולם, כשל חיסוני ואנשים הסובלים ממערכת חיסונית חלשה כמו חולי איידס או סרטן, קשישים או כאלה הנוטלים תרופות לטיפול במחלות כמו אסטמה, עשויים לפתח פטרת בגרון ואף בחלל הפה.
חולי סוכרת נמצאים גם הם בסיכון גבוה יותר ללקות בפטרת הגרון, שכן מחלת הסוכרת מחלישה את מערכת החיסון של הגוף, אשר מתקשה בהמשך להלחם בגורמים מזהמים הפולשים לגוף. תינוקות לאמהות הסובלות מזיהום פטרייתי במהלך הלידה, נמצאים בסיכון מוגבר יותר ללקות בפטרת הגרון.
עוד על הגורמים לפטרת קנדידה בגרון וחלל הפה תוכלו למצוא במאמר זה.
מהם גורמי הסיכון?
פטרייה בגרון משפיעה על קבוצות הגיל השונות. עם זאת, גורמי סיכון מסוימים נוטים לגרום לאוכלוסיות שונות ללקות בפטרת הגרון באופן שונה. גורמי הסיכון הנפוצים הם עישון וחשיפה לטבק, מחלות כרוניות, מבוגרים המרכיבים שיניים תותבות, מערכת חיסונית חלשה, יובש בפה, שימוש בתרופות ואנטיביוטיקה וצריכה מוגברת של מזונות מתוקים.
מהם התסמינים?
התסמינים הנפוצים הנמצאים באנשים המאובחנים עם פטרת הגרון הם כתמים לבנים הנצפים על רירית הגרון ומדמים קוטג'. מטופלים רבים מתלוננים על כאבי גרון ולעיתים אף על כאבים בחלל הפה. פגיעה או שריטת הרירית עשויה לגרום לדימומים. תסמינים נוספים הם בחילה, הקאה, ירידה במשקל וקשיי בליעה. פטרת בגרון יכולה להתפשט לחלל הפה וניצפת עם כתמים לבנים בדופן הפה, על החיך על השקדים ובחניכיים.
דרכי אבחון
תרבית גרון או בדיקה אנדוסקופית הן בדיקות נפוצות לאיתור קנדידה ולאישוש האבחנה. תרבית הנלקחת מהגרון מאתרת למעשה את נוכחות הפטרייה. במהלך הבדיקה הרופא מעביר מקלון מיוחד המוצמד לאזורים שונים בחלל הפה, השקדים והחיך. הבדיקה בהמשך עוברת למעבדה רפואית.
במהלך בדיקה אנדוסקופית, הרופא מחדיר צינורית ארוכה וגמישה שבקצהה מותקנת מצלמה זעירה. הצינור עובר בחלל הפה ובמורד הגרון במטרה לאתר סממנים המעידים על קיומו של זיהום פטרייתי.
טיפול בפטרת הגרון
המטרה העיקרית של הטיפול היא לרפא את החולה באמצעות סילוק הפטרייה ומניעת התפשטותה העתידית. מטרתו העיקרית של הטיפול במבוגרים בריאים הוא סילוק הפטרייה באמצעות צריכת מאכלים פרוביוטיים ויוגורט. טיפול מסוג זה משיב את האיזון הטבעי של החיידקים החיוניים לגוף הנלחמים בזיהום.
לעומת זאת, במבוגרים בעלי מערכת חיסונית חלשה, יומלץ שימוש בתרופות אנטי פטריתיות כמו מיקונאזול. טיפול זה מונע את התפשטות פטרת הגרון וחיסולה. פלוקונאזול היא תרופה הניתנת דרך הוריד במצבים קשים יותר במהלך האשפוז בבית החולים. כמו כן, חולי איידס נזקקים לתרופות חזקות כמו אמפוטריצין B.
תינוקות עלולים לפתח פטרת גרון במהלך ההנקה, כאשר הפטמה מזוהמת בפטרייה. במקרה זה, הרופא עשוי להמליץ לאם ליטול תרופות אנטי פטריתיות מקומיות על השד ותרופה נוספת ניתנת לתינוק. חשוב להקפיד על היגיינה במהלך האכלת התינוקות כמו רחיצת הבקבוק או המוצץ ולהקפיד על רחיצת ידיים לאחר האכלת הילד כדי למנוע את התפשטות הפטרייה.
ראו גם:
מהם הגורמים לליחה מוגברת?