יכולת השמיעה נמדדת לפי ספקטרום רחב הנע בין שמיעה מוחלטת בקצה האחד או לחילופין מוגדרת כאובדן שמיעה ואי היכולת להגיב לצלילים בקצהו השני של הספקטרום, כאשר מרבית האנשים נמצאים בין שני הקצוות הללו. חירשות מתבטאת באובדן שמיעה מלא, בדרך כלל כתוצאה מגורמים גנטיים ומחלות ילדות ואילו לקות שמיעה מתאפיינת באובדן שמיעה חלקי או מלא כתוצאה ממחלה, גורמים סביבתיים ותרופות.
במה שונה לקות שמיעה מחרשות?
לקות שמיעה מאובחנת כפגיעה קלה, בינונית או חמורה. לקות שמיעה קלה מתאפיינת ברעשים אשר אינם נשמעים על ידי האוזן. כמו כן האדם מתקשה לתקשר בסביבה רועשת. בלקות בינונית צלילים חזקים יותר אינם נשמעים ובאובדן שמיעה חמור השיחה אינה ברורה לחלוטין ויש צורך בשימוש במכשרי שמיעה. ללא אמצעי עזר התקשורת המילולית איננה אפשרית.
מהם הגורמים ללקות שמיעה?
בלקות שמיעה במבוגרים לעיתים קיים מרכיב גנטי הנרכש מההורים או לחילופין מתרחש כתוצאה ממחלה, שימוש בתרופות הפוגעות בשמיעה, חשיפה לרעשים חזקים אשר עשויים לפגוע ביכולת השמיעה, גידולים בראש, פציעה או כחלק מתהליך ההזדקנות. טינטון (צפצופים באוזניים) יכול להתלוות לבעיה.
אוטוסקלרוזיס – היא מחלה הפוגעת באוזן התיכונה. המחלה משפיעה על התנועה של העצמות הזעירות המרכיבות את האוזן התיכונה. מחלה זו פוגעת ביכולת ההולכה של מנגנון השמיעה. ניתן לטפל בהתדרדרות השמיעתית באמצעות ניתוח. מחלת מנייר הינה מחלה נוספת הגורמת לליקוי שמיעה הפוגעת במבגורים בגילים 30 עד 50. הגורם למחלת מנייר אינו ידוע עד כה. מחלת מנייר משלבת לעתים קרובות אובדן שמיעה חושי-עצבי, סחרחורת (ורטיגו), צפצופים באוזן (טינטון), ורגישות יתר לצלילים רמים. אנשים רבים מדווחים על סימפטומים קלים בלבד בעוד אחרים סובלים מסימנים חמורים יותר.
כיום ידוע כי שימוש בתרופות עשוי להוביל ללקות שמיעה ואף חמור מכך לחירשות. תרופות אנטיביוטיות כמו סטרפטומיצין, נאומיצין, תרופות מסוג אספירין, תרופות משתנות, או כאלה המשמשות לטיפולים כימותרפיים ובהם ציספלטין, מגבירות את הסיכוי לתופעות לוואי כמו לקות שמיעה. שהות ממשוכת בסביבה רועשת מאוד או היחשפות קבועה לרעש בדרגות גבוהות יכולה לגרום לנזק לתאי השמיעה באוזן הפנימית ולהוביל לליקוי שמיעה חלקי או מלא. אובדן שמיעה כתוצאה מרעש בדרך כלל מתפתח בהדרגה וללא כאבים. חשיפה בודדת לצליל חזק וקיצוני כגון פיצוץ יכולה לגרום לאובדן פתאומי של השמיעה, מצב המכונה בשם טראומה אקוסטית.
תסמינים
הסימנים הבולטים אשר מתארים לקות שמיעה הם עמימות צלילים בסביבה, קשיי הבנה ולפיכך קשיים בתקשורת עם אנשים אחרים. כמו כן, קיים הצורך להגביר את הווליום בעת צפייה בטלוויזיה או ברדיו.
אבחון
האבחון מבוסס על בדיקה גופנית, בדיקות שמיעה כלליות ובעת הצורך משלב שימוש בעזרים חיצוניים כמו הדמיות לשם שלילת מצבים רפואיים חמורים. במהלך הבדיקה הרפואית הרופא ינסה לאתר רמזים לנוכחות זיהום או דלקת. בנוסף, הרופא עשוי להעריך את תפקוד האוזן התיכונה באמצעות בדיקה הנקראת טימפנומטריה. בדיקה זו אינה מלווה בכאב ונעשית על ידי מכשיר מיוחד. בדיקת הדים קוכליאריים משמשת לזיהוי נזק באוזן הפנימית ונעשית בהתאם להחלטת הרופא. הבדיקה משמשת לאבחון הפרעות שמיעה אצל תינוקות וילדים. בדיקה נוספת היא בדיקה להערכת התפקוד העצבי של מסילות השמיעה ובוחנת את יכולת ההולכה של המסר העצבי העובר למוח.
טיפול
אפשרויות הטיפול מגוונות וכוללות הסרת שעווה הגורמת לאובדן שמיעה זמני, ניתוחים המשלווים החדרת צינוריות לאוזן כדי טפל בפציעה טראומטית או זיהום. בהתאם לצורך, הרופא עשוי להמליץ על מכשירי שמיעה אם חל נזק בחלק הפנימי של האוזן או השתלת שבלול מלאכותי באוזן.
אולי יעניין אותך גם:
האם סטרואידים יכולים לרפא ירידה באיכות השמיעה?